מטפלת זרה יבנה בישראל הפכו לקהילה רחבה, שהחלה להיאסף כבר בסוף שנות השמונים של המאה העשרים. בעקבות האינתיפאדה הראשונה, פרץ משבר של חוסר בכוח אדם לעבודות בתחומי הבינוי, החקלאות, משק הבית והסיעוד. עובדים פלסטינים רבים ששמשו עד אז לכוח העבודה העיקרי בתחומים הללו, נאלצו להפסיק את עבודתם כתוצאה מהסגרים שהוטלו בשטחים וכפתרון למשבר החלה המדינה לאפשר אשרות שהייה ועבודה לעובדים זרים.
כיום מגיעים לישראל מטפלת זרה יבנה בעיקר מרפובליקת הפיליפינים שביבשת אסיה, אך גם מהודו, סין, סרי לנקה, נפאל, תאילנד, מולדובה ועוד. מטפלת זרה יבנה משמשים ככוח אדם משמעותי בתחום שירותי סיעוד מהסיבה שעבור תושבי ישראל מקצוע זה אינו אטרקטיבי דיו. בישראל קיימת רתיעה תרבותית מהעיסוק בשל השכר הנמוך והמשמעות התדמיתית, אך לעומתם עבור העובדים הזרים השכר נחשב למציאה כלכלית, המהווה תמריץ להצטיין בעיסוקם וקרש קפיצה מוערך.
לפני הגעתם של העובדים הזרים לארץ באופן חוקי, עליהם להשיג את האישורים המתירים להם שהייה חוקית לעבודה בישראל וחותמת עבודה מתאימה בדרכונם. תהליך קבלת האישורים דורש פרוצדורה ארוכה ומורכבת אותה החברות הפרטיות לשירותי הסיעוד מלוות. החברות המשדכות בין מעסיקים הזקוקים למטפלים לבין מטפלים זרים שסיימו את הפרוצדורה בארצם, גם דואגות להבאתם של העובדים לארץ וגם למימוש התנאים והזכויות שמגיעים להם בתקופת שהייתם בארץ על פי חוק העובדים הזרים.
מטפלת זרה
מטפלת זרה יבנה ידועה כמתאימים למקצוע הסיעוד, מהסיבה כי מערכת הערכים ממנה הם באים מושתת על אהבת האדם וכבוד למבוגר ולחלש. קיימת חשיבות משמעותית לקשר הרגשי והכימיה שנוצרים בין המטפל למטופל ולבני משפחתו או האפוטרופוסים מטעמו. שפה משותפת יוצרת הבנה ותקשורת איכותית שמובילה לקשרי הבנה וקרבה. המטפל מסייע בהישרדותו של המטופל ועוזר לו בכל הפעולות בהם הוא מוגבל, המטפל הופך לאדם הקרוב ביותר למטופל ומבלה עמו את רוב זמנו. מערכת יחסים טובה עוזרת למטופל להתמודד עם רגעים מביכים ואף משפרת את מצבו.
